ספיישל ביסטי בויז ביום שישי

אני לא יכול להגיד בוודאות שפיתחתי טעם מוסיקלי כזה או אחר עד שלהי התיכון שלי. אהבתי מאוד את פול סיימון בגלל חבר'ה מבי"ס תל"י, אהבתי את אריק איינשטיין בגלל אבא שלי, את פינק פלויד גיליתי דרך בן דוד מרוחק שבא לביקור מקנדה, וגם את הדייר סטרייטס. י

יש משהו מתוק בנוסטלגיה הזאת, בעובדה שאתה יודע שאחיך הגדול הוא זה שהשפיע על הסגנון המוסיקלי שלך. לי יש אחות גדולה, והיא אהבה את מודרן טוקינג כשהיינו ילדים. אני חושב שזכרתי לה את זה עד גיל די מאוחר וסירבתי להזדהות עם כל אומן שהיא אהבה... מצד שני, את שינייד אוקונור (האלבום הראשון) לוויתי מספריית הדיסקים שלה, ועד היום לדעתי לא החזרתי..י

מעבר לנוכחות הקרובה של בני משפחה או חברים, מקור נוסף להשפעה היה העורכים המוסיקליים של רשת ג' וגלי צה"ל. אני זוכר שעות על גבי שעות בהן אני יושב ומאזין לרדיו, נכנס לכוננות הקלטה בכל פעם ששיר עומד להסתיים, וכועס עד עמקי נשמתי על שדרניות שמתעקשות להמשיך ללהג כשהשיר הבא שאני אוהב מתחיל להתנגן, והורסות לי הקלטה איכותית.י

היום, אתה יכול להקשיב כמעט לכל יצירה מוסיקלית תוך שניות ספורות. מערכות ממוחשבות יודעות להשמיע לך שירים על בסיס שירים אחרים שאתה אוהב. מהבחינה הזו, פנדורה היא השטן עבורי. אני יודע שרבים מכם משתמשים בה, אבל אני לעולם לא אתן למערכת לבחור לי את רשימת ההשמעה בגלל שאין בזה שום דבר אישי. י

ללא קשר לאופן שבו אתה מגלה את השיר, הרגע הקסום הזה, בו אתה שומע לראשונה משהו חדש, שגורם לך לצמרמורת, גורם לך לשכוח מי אתה, לרגע הזה מייחל כל אומן יוצר, וכל חובב מוסיקה. בין אם זה ביוטיוב, פנדורה או דרך האח של חבר שלך מבי"ס.י

אחד המקומות אשר עיצבו את האוזן המוסיקלית שלי היה מועדון ה"דוליטל". הזקנים מבינכם אשר גדלו באיזור המרכז בוודאי זוכרים את המועדון אשר הוקם על חורבותיו של מועדון ה"קומפיוטר" באיזור התעשיה של כפר סבא, לא רחוק מהקו הירוק. המועדון נשא את שמו של האלבום המיתולוגי של הפיקסיז, כן אותם פיקסיז שהבריזו מהופעה בארץ ברגע האחרון לפני כ-4 שנים. י

בשנתי האחרונה לתיכון מוסינזון פקדתי את המועדון הנ"ל כמעט בכל סופ"שׁ. חמוש בחולצת פלאנל משובצת, 20 ש"ח כניסה ושני משקאות חינם. ימים בהם משקה אחד של וודקה זולה עם תפוזים מסדר לך את הראש ללילה שלם. הארנקים שלנו היו מפוצצים תלושי שתיה של הדוליטל, והלילות היו מסעירים ומלאי אפשרויות קסומות. י

הסגנון המוסיקלי השולט במקום הוגדר כאלטרנטיבי. אלטרנטיבה למה? כאן המקום לציין שבתחילת שנות ה90 חיי התמלאו בזבל מוזיקלי דוגמת דוקטור אלבן, אייס אוף בייס ושאר ירקות. לימים פיתחתי סובלנות מוסיקלית ולמדתי להעריך כמעט כל דבר, אבל כשאתה צעיר, אתה יותר מיליטנטי, והדוליטל לימד אותי מה אני אוהב לשמוע, מה שמביא אותנו לשיר המככב בפוסט הנוכחי.י

אני זוכר את עצמי מפזז על רחבת הדוליטל באחד מביקורי הראשונים במקום, כאשר לפתע הצלילים הבאים חדרו למוחי.י

עד היום השיר הזה עושה לי צמרמורת... לך תבין...י

,הביסטי בויז, הורכבו משלישית יהודים מברוקלין בשם מייקל דיאמונד ,אדם הורוביץ ואדם יאוץ'  אשר נפטר מסרטן לפני כשנה. דרכם המוסיקלית התחילה מפאנק – סגנון מוסיקלי אשר אפיין להקות חסרות יכולת נגינה אך מלאות זעם ותובנות.. ההצלחה הראשונה שלהם הגיעה עם אלבום של פרחחים שונאי נשים בשם "לייסנס טו איל" הכולל כמה יצירות שהפכו לקלאסיקות כגון:י

Girls, No sleep till Brooklyn, וFight for your right to party.

    אני גיליתי אותם דרך האלבום הנפלא

check your head

והשיר המופיע בפוסט הנ"ל. כל כך אהבתי את השיר הזה, שביום חורפי וגשום אחד

, לקחתי את הפיאט אונו הלבנה שלי וביחד עם חברי לתיכון פלג פאר, שמתי פעמי לתל אביב. אני לא זוכר את השם של החנות דיסקים, לייזר דיסק אולי, אבל אני זוכר אותי נוהג עם פלג לצידי, גשם שוטף, וזוכר שקניתי שם שלושה דיסקים של הביסטי בויז:י 

Licensed to ill, Check your head 

וכמובן את 

ill communication 

 שבדיוק יצא וכלל את הלהיט סבוטאג', עם הקליפ המיתולוגי הבלתי נשכח.י

כמה שבועות לאחר מכן רכשתי גם את האלבום 

Paul's Boutique.י

ב14 למרץ 1995, יומיים לפני שצבא ההגנה לישראל גייס אותי לשורותיו, הביסטי בויז הגיעו לשתי הופעות בארץ, ואני חיפשתי מישהו ללכת איתו בנרות. רוב חבריי לא היו שותפים להערצה שלי ליהודונים מברוקלין, אך לבסוף מצאתי את לורנס (לירון) קרוק, עוד מבקר דוליטל כמוני, ובצוותא נסענו ליפו להופעה.י

לא הייתי לפני ולא אהיה אחרי בהופעה יותר טובה מזו. במשך כשעה וחצי, לא הפסקתי לקפוץ, ובסופה הם שבו אותי לחלוטין והחלטתי שאני רוצה להיות ראפר בעצמי...י

עם השנים, הביסטי בויז שחררו את האלבום

 Hello Nasty, עם Intergalactic

, אבל כנראה שהתבגרתי (לצערי), וכבר לא הצלחתי להתחבר באותו האופן למוסיקה שלהם. מה שכן, החיבור הראשוני הזה ליצירות, הנאיבי והתמים, החיבור הזה מחזיק כל החיים, ולפעמים, אם בא לי ממש להרגיש ילד, אני משתמש בחיבור הזה.י

ספיישל ביסטי בויז ביום שישי...זוכרים?י